מס' תיק 201
פרוטקול
רקע: וילה במושב סמוך שבעל הבית נוהג להשכירה לנופש לתקופות הנופש, ורוב הנופשים באים באמצעות פרסומים ברשת (arbnb) ומאחר ומשפחות אנ"ש מתנזרים מכל הטכלונגיה ואבזרייהו, ונודע למשפחה ע"י מכרים על האפשרות לשכירות הוילה בשבוע הראשון של החופש, התקשרו ישירות לבעל הוילה וסגרו על הנופש שלא באמצעות הרשת, בסכום של 10,000 ₪. תנאי התשלום היו- 30 % בעת ההזמנה, 30 % בעת הכניסה לוילה, 40 % בעת סיום הנופש.
בעת בואם קיבל המארח את פניהם בסבר פנים יפות הראה להם את כל החדרים, הסביר על התאורה, שעוני שבת, מיזוג אויר, מכונת כביסה וכל הנחוץ למשפחה, ובנוסף אמר לאבי המשפחה שמכיון ואין בוילה תלת פאזי, אסור להפעיל את כל מכשירי החשמל בבת אחת. בסיום ההדרכה אמר בעל הוילה, כל מה שאתם צריכים מהארונות עומד לשירותכם החל מספרי קריאה, קודש, כלי מטבח, שמיכות כריות ומצעים נוספים, כלי כסף, וכל מה שתצטרכו, 'תרגישו בבית' אמר להם.
ביום השני לשהותם יצאה המשפחה לטיול באיזור, בשעה שכל המזגנים פועלים, בעקבות החום הכבד ששרר, ובנוסף למכונת כביסה, ותנור שהופעל על בישול איטי בכדי שהאוכל יהיה מוכן בעת בואם מהטיול.
מרוב העומס של מכשירי החשמל הכבדים, אירע קצר חשמלי, נשרף ה'קבל' של המזגן המרכזי, והחלו המנוע והמדחס לעלות בלהבות בעודם מכלים באש את כל הנקרה לידם, ועד שהשכנים שמו לב והזמינו כיבוי אש, עלתה כבר הוילה כולה באש על כל תכולתה.
ברשות בעל הוילה היה פוליסת ביטוח נכס עבור משכנתא + ביטוח תכולת דירה וצד ג, אבל עם כל זאת באו הצדדים לבית הדין, ואלו טענותיהם.
טענת המארח בעל הוילה:
הזהרתי אתכם מראש שאין להפעיל את כל המכשירים בבת אחת, ואתם עשיתם שני רעות, גם הפעלתם הכל, וגם יצאתם מהבית והשארתם את הכל ללא השגחה.
פירוט התביעה:
א. תשלום על כל המכשירים, הרהיטים, כלי כסף, כלי מטבח, וספרים, כיון שהכל עמד לרשותכם. בנוסף לשיפוצים להם הוילה זקוקה בעקבות השריפה. (הצעת מחיר של קבלן שיפוצים, צורף לתיק). ב. תשלום 40 % הנותרים שעדיין לא שולמו, ומה שאתם לא יכולים להמשיך לנפוש בוילה, זה באשמתכם בלבד, ואני לא אמור להפסיד מזה. ג. תשלום נזיקין לכל האורחים שהזמינו נופש בשבועות הבאים של החופש שייאלץ לבטל ולהפסיד, גם את הרווח שלו, וגם לשלם דמי ביטול כפי הנוהל של פלטפורמת arbnb. (פירוט כל ההזמנות, צורפו לתיק) ד. דמי שכירות שייאלצו הוא ומשפחתו לשכור וילה אחרת גם לאחר סיום תקופת החופש עד לסיום השיפוצים בבית. (צורף חוזה שכירות לתיק).
במענה לשאלת בית הדין למה תובע נזיקין אם יש לו פיצוי מחברת הביטוח, השיב המארח כי הפוליסה נרכשה רק על ידו ואין למשפחת האורחים שום זכות בפיצוי שאמור להגיע מהם, ובנוסף הביטוח לא מכסה את כל הנזקים, כאמור לעיל.
לסיכום:
תובע המארח סך 412,800 ₪ לפי הפירוט דלהלן:
פירוט
סכום
1
40% מתשלום האירוח
4,000 ₪
2
ספרים
6,500 ₪
3
רהיטים
18,700 ₪
4
כלי כסף
5,400 ₪
5
כלי מטבח
4,200 ₪
6
מכשירי חשמל שניזקו
48,000 ₪
7
צבע, ריצוף, שיפוצים
270,000 ₪
8
נזקים עקיפים בגין ביטול אורחים נוספים
45,000 ₪
9
שכירות וילה אחרת
15,000 ₪
סך הכל
412,800 ₪
טענות האורחים המפורטים באריכות בכתב ההגנה:
אנחנו באנו לנופש ע"מ ליהנות ולהשתמש בכל מכשירי החשמל, בעת ההזמנה לא אמרת לנו שיש בעיה שאין תלת פאזי במערכת החשמל, בנוסף לא העלנו בדעתנו שזוהי הכוונה שלך ואילו היינו יודעים, לא היינו שוכרים וילה זו כלל, חשבנו לתומנו שכוונתך ב'כל' מכשירי החשמל זה 'הכל ביחד' תנור, מדיח כלים, מייבש, מכונת כביסה, וכל המיזוג אויר. נהגנו כדרך כל אורחים רגילים וכדרך בני אדם.
התשלום ששילמנו הוא ממש יקר, ואמור לכסות גם כיסוי ביטוחי הנהוג בשכירות כזו באמצעות פלטפורמת arbnb. (שם יש כיסוי ביטוחי מיוחד למקרים כאלו המגן גם על תכולת האורחים וגם על בית ורכוש המארחים) למרות שאנו שכרנו ישירות מבעל הוילה, אבל במחיר הגבוה ששילמנו, אמור להיות כלול ביטוח, וזה שהמארח לא דיווח על האירוח, זו אשמתו בלבד בכדי לחסוך את דמי הניהול שהם גובים, ועל כן זה שאין ביטוח, זו בגרמתו בלבד.
במענה לטענת בעל הוילה משיבים הנתבעים:
א. על רוב התכולה אנו בודאי פטורים מחמת שלא השתמשנו ולא היינו זקוקים לכלי כסף ולרוב כלי המטבח, ורוב התכולה שהוצגה ע"י התובע. ב. גם אילו יש חיוב מדין מזיק באש, על רוב התכולה אנו פטורים מדין טמון באש. ג. על תשלום המזגנים וכל הריצוף צבע וכד' אנו פטורים מדין מחובר לקרקע ה"ה כקרקע. ד. נימוק נוסף לפטור מחמת שכל הנזקים שהוצגו ע"י התובע ישולמו ע"י הביטוח.
תביעה מהאורחים לבעל הוילה:
כל השריפה נגרמה כתוצאה ישירה של רשלנות בעל הוילה, וכל האירוח הזה הוא בכלל מקח טעות שלא היינו סוגרים על נופש בוילה שאי אפשר בשבוע זה ליהנות ולהשתמש מכל מכשירי החשמל. ועל כן אנו תובעים. א. החזר כל ה- 60 % ששולמו מראש מחמת מקח טעות. ב. נזק תכולה של כל הביגוד החפצים והתכשיטים שהיו בוילה בעת השריפה, ומלבד חיוב בעל הוילה לשלם חוב זה מכספו, הוא גם יכול לגבות נזק מחברת הביטוח שמכסה את כל התכולה גם של צד ג'.
לסיכום:
יש לדחות את כל תביעות המארח, ובנוסף תובעים האורחים סך 18,600 ₪ לפי הפירוט דלהלן:
פירוט
סכום
1
החזר 60 % מתשלום האירוח
6,000 ₪
2
תכולה ביגוד ותכשיטים
12,600 ₪
סך הכל
18,600 ₪
נקודות לדיון:
- גדר חיוב שוכרים על הבית ועל הרהיטים וכל התכולה.
- האם יש חיוב שמירה או פשיעה בקרקעות.
- האם נחשב מזיק או פשיעה בשמירה.
- האם שייך פטור מצד מתה מחמת מלאכה.
- היתר תשמיש בתכולת הדירה ככלי כסף וכד', האם מחייב בשמירה.
- אופן קניני השמירה על הבית והרהיטים.
- מחובר לקרקע האם יש בזה דיני שמירה.
- החילוק בין שומר חינם לשומר שכר בחיוב על אונס וגניבה והאם צריך להיות יושב ומשמר או נוהג כדרך בנ"א, והגדר בזה בנידו"ד.
- האם שייך פטור מצד עמו במלאכתו בתחילת השמירה בעת שהראה להם.
- שוכר בית זה ונפל או נשרף, מה דין תשלום השכירות.
- למי שייך פיצוי הביטוח.
- האם שייך פטור מצד טמון באש.
- האם יש חיובים על נזקים עקיפים, יש לבאר בכל סוגי הנזקים, 1. נזק של פיצוי שנדרש לשלם לאורחים אחרים, 2. מניעת רווח של אורחים אחרים, 3. דמי שכירות שיידרש לשלם מחמת ביתו שניזוק.
דיון והחלטה:
- בתחילה יש לדון מצד שוכר, זה ודאי שיש כאן קנין, שהרי שכירות קרקע נקנית בכסף שטר וחזקה, כמו שכתוב בסימן שטו' וכאן היה גם כסף וגם חזקה, ולגבי המטלטלים שבבית ששכרו, יש להם קנין חצר, כמו שכתוב בסימן שיג' סעיף ג'. והש"ך שם בס"ק א' כותב שגם לדעת הרמב"ם שחצר שכורה קונה למשכיר דברים שהונחו מדעת השוכר, ודאי קונה לשוכר, אבל בקרקעות אין דין שומרים. ובפשיעה לרוב הפוסקים פטור, אולם לרמב"ם חייב בפשיעה, וכן פסק הש"ך, אבל ודאי שא"א להוציא ממוחזק, ודין בית שהוא מחובר לקרקע, נפסק ברמ"א בסימן שמ' וכן בסימן צה' שדינו כקרקע.
- ולגבי הרהיטים שבבית, שסוכם מראש יש להם דין שוכר, וחייבים בגניבה ואבידה. ולגבי שאר החפצים שלא סוכם מראש, והבעלים נתנו להם רשות להשתמש מצינו בסימן עב' סעיף ד' המלוה על המשכון, ונתן לו רשות להשתמש, ונאנס, אפשר שאפילו בנתינת רשות בלבד, הוי שואל וחייב. עכ"ל המחבר. והש"ך שם בס"ק לח' מסביר שהספק הוא היות שהרשה לו יתכן שנתן לו להשתמש בעד ההלואה, ולכן זה כמו שוכר או שנתן רשות להשתמש בחנם, ולפי זה מי שהפקיד כלי אצל חבירו, בין שהוא שומר חינם ובין שהוא שומר שכר, ואח"כ נתן לו רשות להשתמש בו, לשיטת הרשב"א והמחבר הוא שואל. ועדיף מדמי אבידה, מפני ששם לא נתן לו רשות בפירוש, וכאן נתן לו רשות, ושואל חייב משעת משיכה, ורשות לוקח זה כמו משיכה, אם כן מיד נעשה שואל. עכ"ד. ובנתיה"מ שם ס"ק יב' כותב שהספק הוא אם קיבל על עצמו דין שואל או לא. וגם כתב שדוקא שאמר לו שישתמש בחינם, אבל בסתם י"ל דבשכר קאמר. ואפילו שנפסק בסימן שסג' בדור בחצירי סתם הכונה בחינם. אבל כאן היות שיש איסור רבית אמרינן דכוונתו היה בשכר. ועוד דדוקא בחצר שזה נהנה וזה לא חסר אמרינן דבחינם קאמר. אבל במטלטלין שנפסדין בתשמיש זה חסר וחייב. עכ"ד. וא"כ בעניינינו לנתיה"מ גם כאן יש ספק אם התכוונו להיות שואלים על החפצים. ולש"ך אפשר לומר שבעד הכסף ששילמו לו, נתן להם רשות להשתמש בכל החפצים גם יותר ממה שהתחייב. ולכן במקרה של אונס לא נחייב את השוכרים.
- ולסיכום מצד שומר על הבית פטור אפילו מפשיעה, ועל הרהיטים והחפצים שבבית, חייב בגניבה ואבידה, ופטור מאונסין, ולכן סתם שוכר שאירע תקלה בחשמל, והבית נשרף, זה מוגדר כאונס ופטור לגמרי.
- ומצד מזיק זה ודאי שאדם זר שידליק את החשמל בבית ויגרום לקצר, חייב בהכל, שזה אשו, ואש דחציו ומדליק בתוך של חבירו. שכתוב בסימן תיח' שחייב גם בטמון.
- ויש לדון בשוכר ששינה מתנאי השימוש בחפץ, האם דינו כשומר שפשע או כמזיק. ונפק"מ לגבי קרקעות או לגבי בעליו עמו שפטור בשומרים וחייב בנזקין.
- ומבואר בסימן שט' סעיף א' בשוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה, דאם הוחלקה פטור אע"פ שעבר על דעת הבעלים ואם הוחמה חייב, ורואים שלא נחשב גזלן שיתחייב בכל האונסים. שלא פוסקים כר"מ שסובר שכל מעביר על דעת בעה"ב נקרא גזלן, ואעפ"כ אם הוחמה, חייב, והרמ"א כותב שגם בבעלים נראה דחייב, דהרי שינה מדעת הבעלים וכאילו התנה דאם ישנה ויארע דבר שנוכל לתלות שלא היה נארע אם לא היה משנה. יהא כאילו נטלה שלא ברשות ונאנס. וגם אם החיוב בהוחמה והוחלקה, הוא רק מדין פשיעה, מכל מקום יש לדון דחייב גם בשמירה בבעלים, כיון דפשע בידים, ממילא הוי כמזיק בידים וכעין שכתב הכסף משנה פ"א מהלכות שכירות. עכ"ד. וכוונתו לדין של שומר שמסר לשומר, שהרמב"ם כותב שאפילו שהיה שמירה בבעלים, חייב על רשות השני, ומסביר הכסף משנה שנחשב כמזיק.
- ולגבי שואל שהתנה להתחייב במתה מחמת מלאכה, הקצות החושן בסימן שמ' כותב שזה מחלוקת ראשונים, והנתיה"מ שם כתב שלכולי עלמא חייב שהתנאי הוא שאם ימות ע"י המלאכה, לא היה לו רשות, וממילא הוא מזיק וחייב, ולנתיה"מ כל שכן ששומר ששינה ועשה דבר שאסור לו לעשות, שיש לו דין מזיק, אבל גם הקצות שחולק, יתכן שדוקא שם שעשה דבר שמותר לו לעשות לא מסתבר שע"י התנאי ייחשב מזיק. אבל כשעשה דבר שאסור לו לעשות, לכאורה כן נחשב כמזיק.
- וא"כ יוצא מהרבי עקיבא איגר והנתיה"מ בסימן שמ' ששוכר ששינה דינו כמזיק, וחייב גם בקרקעות.
- והנה בנידון דידן צריך לדון אם נחשב ששינו מתנאי השכירות או שלא. שהרי המשכיר התנה שאסור להפעיל את כל מכשירי החשמל בבת אחת. והם הדליקו את כל המזגנים. וגם מכונת כביסה. ותנור לבשול איטי. והנה אם נלך לפי דקדוק הלשון. שאמר כל מכשירי החשמל. – הם לא הדליקו את הכל. ואם נלך לפי לשון בני אדם – נראה שגם להפעיל את כל המזגנים. ומכונת כביסה. ותנור לבישול איטי. זה גם נקרא כל המכשירים. ויתחייבו לשלם את הכל. ונראה שהולכים בזה אחרי לשון בני אדם. ואם כן חייבים לשלם את הכל.
- אבל יש כאן טענה שאם היו יודעים מראש, לא היו שוכרים. וזה ודאי שיש לשוכר זכות לבטל את השכירות, אם החפץ לא כמו שהתנו. והשאלה היא אם יכול להשתמש בחפץ המושכר בלי להתייחס לדברי המשכיר. ומבואר בתשובת הרא"ש המובא בסימן שט' שאדם ששכר חמור וחלה באמצע הדרך, מותר לו להשתמש בחמור אפילו שהחמור ימות. ואפילו שיכול להשאיר את החמור אצל אדם נאמן. ומסביר הנתיה"מ בסימן שט' ס"ק ג' שהחמור משועבד לו. אבל יש לדחות, ששם זה צורך הכרחי שילך לדרכו, אבל כאן ניתן להשתמש בבית בתנאי השכירות.
- ואם נאמר שזה ספק האם כוונת המשכיר היתה לכזה שימוש או שלא. נראה שלגבי הבית שהוא קרקע ורק מדין מזיק אפשר לחייב. אם יש ספק. זה איני יודע אם נתחייבתי ופטור בדיני אדם. ולגבי החפצים שבבית יש דין שוכר ויש פטור מדין מתה מחמת מלאכה. ובזה מבואר בסימן שמ' בבית יוסף בשם תשובת הרא"ש באדם ששכר חמור לדרך והתייגע ומת ולא יודע אם זה מחמת הדרך או לא, ומחייב. והב"י תמה עליו למה מחייבו מספק. ובאמת בשו"ע לא העתיקו. אבל הרמ"א כן מביאו. והש"ך כותב שחייב מדין מחויב שבועה ואינו יכול להישבע משלם. שהרי כל שומר צריך להישבע שבועת שומרים שלא פשע וכאן לא יכול להישבע. ובסימן רצח' כותב שחייב גם מטעם א"י אם פרעתיך. שכל שומר מתחייב בהשבה. וכשיש ספק פרעון חייב לשלם. והקצות החושן בסימן שמ' מאריך לחלוק על הש"ך שאי אפשר לחייב מדין מחויב שבועה ואינו יכול להישבע משלם. שלדעה שעיקר השבועה היא שאינו ברשותו. ושלא פשעתי זה רק גלגול. כשהבהמה נמצאת לפנינו ואין שבועה שאינו ברשותו לא משביעים על הגלגול וגם לדיעה ששבועה שלא פשעתי זה עיקר השבועה. לשיטת רש"י איני יודע זה לא כפירה ואין בזה שבועת שומרים.
- ולכן כותב שהחיוב הוא דוקא באופן שאדם קיבל בהמה ולא היה לו רשות להשאיל לאחר. ועבר והשאיל. ששם זה קצת פשיעה. ולכן נחשב א"י אם פרעתיך. אבל בסתם שומר, היות שמחוייב רק משעת הפשיעה, כשיש ספק אם היה פשיעה, נחשב איני יודע אם התחייבתי ופטור. והנתיה"מ בסימן רצא' כותב שאם האדם פשע בחוסר הידיעה. כגון: שמסר לאדם אחר בלי רשות. יש חיוב של א"י אם פרעתיך. וגם חיוב של מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם. ואם לא פשע בחוסר הידיעה ומשום שהיה לו רשות למסור לאחר, אין חיוב של מחויב שבועה ואינו יכול לישבע, לדעת הרא"ש שכשלא הוי ליה למידע, אין משיל"מ. וגם לרמב"ם שגם בלא הוי ליה למידע יש משיל"מ, כשהבעלים מודה שהשומר לא יודע, ודאי אין משיל"מ, וכמ"ש הש"ך בסי' עב' ס"ק נא' וכן בא"י אם פרעתי כשלא ה"ל למידע, פטור.
- ואצלנו לדעת הבית יוסף שלא אומרים בשבועת שומרים מחויב שבועה ואינו יכול להישבע משלם, ודאי פטור.
- ולדעת הש"ך יהא חייב הן מצד משיל"מ והן מצד א"י אם פרעתיך.
- ולדעת הקצות פטור שלא שייך שבועה שאינה ברשותו, וכן לטעם השני שא"י זה לא כפירה. ולנתיה"מ גם פטור. שזה שיש ספק בלשון בני אדם, זה לא בעיה שלו. שהוא לא יודע, ולכן לא יתחייב מדין א"י אם פרעתי.
- וא"כ גם אם זה ספק לרוב הדיעות פטור, וודאי יכול לומר קי"ל כמותם ולא צריך לשלם לא על הבית ולא על החפצים.
- ולגבי תשלום השכירות בסתם שוכר בית, ונשרף הבית, דינו כנפל הבית שהרמ"א בסימן שיב' סעיף יב' כותב שלא צריך לשלם שכירות על מה שלא דר, כדעת רוב הראשונים בדברי הגמ' בבא מציעא קג' בית זה ונפל, אגרא ליה שהמשכיר מפסיד.
- והסמ"ע שם ס"ק לג' מביא דעות שחולקות שכן צריך לשלם שכירות כל הזמן. אבל גם לשיטתו זה מחלוקת ואי אפשר להוציא מהשוכר את מה שלא שילם, ולגבי הכסף ששילמו לא יוכל לבקש את הכסף בחזרה. ואפילו שלשון השו"ע מפורש שאפילו ששילם שכר מחזיר לו את שאר השכירות. וגם הט"ז שם מכריע כדעה זו. אבל יש את סברת תוספות בדף עט ע"ב שאם הקדים את השכר והיה אונס, זה נחשב מחילה, והש"ך בסימן שלד' ס"ק ב' פוסק כך. וכן יש את סברת הנתיה"מ בסימן שיב' ס"ק י"ג שאם התנה לשלם מראש, זה ודאי ממכר. ולכן גם כשאירע אונס צריך לשלם. (ויש להסתפק לדעתו באופן שמשלמים חלק מראש, אם נאמר שחלק מהשכירות, זה ממכר, וחלק זה שיעבוד או שהכל זה רק שיעבוד) ועוד שהמוחזק יכול לומר קי"ל כדעות הראשונים שצריך לשלם את כל השכירות כמו שכותב שם המנחת פתים.
- ולגבי השכירות של השוכרים אח"כ שהפסיד, ודאי פטור שזה מבטל כיסו של חבירו, ואפילו שהחוות יאיר והפלפולא חריפתא כותבים שאם יש נזק ברור צריך לשלם, אבל אי אפשר להוציא על זה ממון שהרבה חולקים ע"ז.
- ולגבי הפיצויים שמשלם לאורחיו, זה ודאי רק גרמא שהוא קיבל על עצמו לשלם פיצויים.
- ולגבי מה שהבעלים צריך לשלם שכירות בזמן שמשפצים את הבית. נפסק בסימן שסג' סעיף ו ברמ"א. שאם גזל מהבעלים את הבית ולא גר שם פטור מלשלם שכירות. והקצות שם בס"ק ג' מאריך להסביר שמניעת שימוש בבית זה שבת, ואין שבת לבהמה ולכן לא צריך לשלם.
- ולגבי הטענה שיש לו ביטוח, הנה ידועים דברי האור שמח בהלכות שאלה פרק ח' שזה לא פוטר את המזיק משום שזה התחייבות חיצונית. ומביא ראיה מב"מ דף ל"ה ע"ב. באדם שהשכיר לחבירו למאה יום. ואח"כ שאל ממנו לתשעים יום. ואח"כ חזר ושכר לשמונים יום. והפרה מתה אצל השוכר. הוא פטור. והבעלים צריכים לשלם לו פרה אחת. במקום הפרה שמתה, ששואל חייב באונסין. ועוד פרה בשביל להשלים את ימי השכירות שלו. ששאל לתשעים יום, וצריך להעמיד לו עוד עשרה ימים. ולא יכול לומר שהפרה שמשלם עבור המיתה. שישתמש בה עשרה ימים. ואפילו שאם לא היתה מתה. לא היה מקבל עוד פרה. שזה מקבל בתור משאיל ושייך לו ולא פוטר את המשכיר מהחיוב שלו. וכ"כ בשו"ת מהרש"ם חלק ב סימן ג שזה סברא פשוטה. ואפילו שבשו"ת הרי בשמים סובר אחרת נראה שא"א לומר קי"ל כמותו. ובפרט שבדרך כלל הביטוח יתבע בחזרה את המזיק ואם כן אפוכא מטרתא למה לי. ולכן המזיק צריך לשלם לניזק גם כשיש ביטוח.
החלטות: לאור האמור
1. השוכרים פטורים מתביעות המשכיר
2. המשכיר פטור מכל התביעות ההדדיות.
על החתום
הרב גדליה ריזל – אב"ד
הרב ברוך יצחק הרשקוביץ
הרב רפאל יצחק רוזמרין
