מס' תיק 303
חדר אשפה שעומד ריק דין שימוש פרטי
פרוטוקול דיון
לבית הדין הופיעו דיירי הבנין ברחוב —- 18 לאחר קבלת קנין וחתימה על שטר בוררות כדין טענו את טענותיהם מדובר באחד השכנים שהחליט על דעת עצמו להשתלט על חדר אשפה שעומד ריק ולטענתו הוא רשאי מדין זה נהנה וזה לא חסר והשכנים דורשים תשלום על השימוש ?
דיון והחלטה
ב"ב נח' במשנה סולם המצרי אין לו חזקה, ולצורי יש לו חזקה, ובגמ' מבואר גדר סולם כל שאין לו ארבעה חווקין, ומקום העמדת הסולם שנוי במחלוקת ראשונים, דעת הרשב"ם והרמב"ם שמניחו בתוך חצר חבירו, והחילוק הוא שקטן, כיון שלא קביע תשמישו, שהרי הוא קטן ואינו יכול להשתמש רק דרך רשות חבירו, לכן לא החזיק, ומטעם זה גם אין יכול לעכב עליו, שהרי אומרים לו כל זמן שתרצה, תוכל לבנות ולבטל תשמישו, אבל בטור סי' קנג' סעיף כ' תמה דהיאך ישתמש הלה בשל חבירו בעל כרחו, והביא דעת ר"י שכוונת הגמ' היינו שהסולם בחצר של עצמו, ורק רוצה לסמוך על כותל חבירו, ובזה נאמר החילוק בין קטן לגדול, אבל אם נכנס לרשות חבירו, ודאי קפיד בזה והוי חזקה אף בסולם קטן, וז"ל הרמב"ם בפ"ח מהלכות שכנים המעמיד סולם קטן שאין לו ארבעה חוזקין בצד כותלו בתוך חצר של חבירו או בתוך שדהו לא החזיק בנזק זה, וכל זמן שירצה בעל החצר בונה בצד סולם ומבטל תשמישו. ואם היה סולם גדול שיש לו ארבעה חוזקין או יתר, החזיק, ואם בא לבנות ולבטלו, בעל הסולם מעכב עליו עד שירחיק כשיעור, שהרי מחל לו להעמיד סולם גדול. לפיכך כשיבוא בעל הגג להעמיד סולם גדול, בעל החצר יכול למחות כדי שלא יחזיק עליו, אבל אם העמיד סולם קטן, אינו יכול למנעו שהרי אומרין לו אין עליך הפסד בזה כל זמן שתרצה תטלנו. עכ"ל. וביאר הרב המגיד שם וז"ל זה לא נזכר בגמ' בביאור, אבל נזכר בגמ' בהרבה דינין שכל שזה נהנה וזה אינו חסר, כופין אותו על מדת סדום, ורב הונא שאמר למעלה בזיז שבעל החצר יכול למחות אפילו בזיז כל שהוא, דוקא בזיז אמר כן, לפי שיש בתשמישו היזק ראייה וכמו שנזכר בגמרא, אבל בסולם שאין יכול להשתמש בו אלא דרך רשות חבירו, וחבירו יכול לבטלו כל זמן שירצה, ודאי אינו יכול למחות בידו על ההנאה, והכל מודים בזה וזה פשוט. עכ"ל. ובשו"ע סי' קנג' סעיף י"ג סתם מרן כדעת הרמב"ם, עוד מצינו בטור שם סעיף ט' הביא דעת הר"י ברצלוני שרשאי בעל החצר לקבוע זיז פחות מטפח אף בעל כרחו דבעל הכותל
משום כופין על מידת סדום, וחלק עליו הטור שלא מסתבר כלל, וכת' הב"ח והפרישה שהטור בס"כ אזיל לשיטתו לעיל בס"ט שכת' דלא כהר"י ברצלוני, ומטעם זה גם חולק על הרמב"ם. נמצא שהוא מחלוקת ראשונים האם כופה שותף על חבירו בשימוש שאין דרך להקפיד עליו, עוד מצינו דעת המרדכי והרמב"ם והרא"ש כדלהלן.
ולהלכה: מצינו מבוכה בין הפוס' לכאורה, דהנה מחלוקת הרמב"ם והרא"ש בעניין כופין על מידת סדום בחלוקת אחין ושותפין, שדעת הרמב"ם כרבה דכופין על מידת סדום, ודעת הרא"ש כרב יוסף שיכול לומר לו מעלינן ליה כנכסי דבי בר מריון, וכמ"ש בסי' קעד', והרמ"א כת' שם דהוי ספק, וכל דאלים גבר, ודעת המרדכי ב"ק סי' ט"ז מראבי"ה שאף לכתחילה כופין שייתן לו משלו ולא יהיה בכלל מידת סדום, והובאה דיעה זו בקצו' סי' קנז' סקי"א בשם המהרש"ל בב"ק, ע"ש, והביא המרדכי דעת החולקין על ראבי"ה, הסוברים שאם הוא דבר שיכול להרוויח בו, אין כופין, אבל בלאו הכי, והיינו דבר שא"י להרויח בו, כופין על מידת סדום, והובאו דבריו ברמ"א סי' שסג' ס"ו, וכת' הנוב"ת סי' כד' שדברי מרדכי ורמ"א אלו אזלי כדעת הרמב"ם המובא בסי' קעד', אבל להרא"ש שם אף שאין יכול להרוויח בו כלום, אין כופין, והוא קושיא בדעת הרמ"א, היאך כת' בסי' קעד' שהוא ספיקא דדינא, ואילו בסימן שסג' כת' את דברי המרדכי, והרי הם ב' דיעות כנ"ל, ועיין בתשו' בית אפרים סי' מט', אך בדברי מלכיאל ח"ג סי' קנד' חולק דאף להמרדכי א"י לכוף את חבירו שייתן לו משלו וכמאן דאמר מעלינן, רק שבא המרדכי להוסיף דין דאף היכא שאין משתמש בשלו ממש, מכל מקום אם היה יכול להרוויח, יכול לעכב עליו, והיינו שאם יש לו טעם לעיכוב שלו, יכול לעכב אף בטענה כזו של מעלינן וכו', ואילו בסי' קנג' סעיף ד' הכריע הרמ"א כדעת הטור שיכול למחות אף בזיז כ"ש, ובסעיף יג' הביא המחבר את דעת הרמב"ם שיכול להניח סולם קטן בחצר חבירו, ושתק הרמ"א ולא כת' עליו השגת הטור ודעתו, וקשה שהרי לדברי הב"ח והפרישה מחלו' הרמב"ם והטור אזלי לשיטתם וס"ל שסולם כזיז, ובסמ"ע סק"י נראה שנתכוון לתרץ זה שכת' הטעם בזיז כל שהו שמעכב עליו, משום שהזיז מקלקל את הכותל, ולכן יכול למחות, ומשא"כ בסולם, ולא העתיק את טעם שכת' הטור שיכול לעכב שלא ישתמש בשלו אף בלא טעם, אך הב"ח משום קושיא זו הכריע דלא כדעת הרמ"א בס"ד, שהרי בסי"ג סתמו כדעת הרמב"ם שיכול לכפות עמ"ס, אולם הש"ך השיג עליו וז"ל גם מה שהביא מסולם לא דמי כלל. עכ"ל. ולא פירש מה החילוק, ואולי כוונתו כהסמ"ע, ובישוב סתירות פסקי הרמ"א מקעד' וכן משסג' לכאן שסתרי אהדדי, ראיתי מי שחילק כעין מ"ש לעיל מהדברי מלכיאל שיש לחלק בין
שסג' וקעד', ולפי זה ה"נ י"ל שבסולם הוא דבר צדדי ואינו לוקח הימנו חפץ או שטח שלו, ולכן לא דמי לקעד', ומשום הכי רשאי להניח סולם קטן, ועיין עמק המשפט ח"ג סי' א', ומכאן דנו פוסקי זמנינו לעניין תוספת בניה המקובל בין שכנים, וכן יש לדון במקום שאין אף שכן שיכול לבנות בשטח זה, כמצוי בחללים בבניה מדורגת או בגג, וראה מ"ש בשו"ת שבה"ל ח"ח סי' רצט' דהעיקר שאין יכולים לכוף זה את זה, וכדברי הרמ"א בסימן קעד', אך סיים שמנהג בתי דינים להתיר הוצאת מרפסת על האויר המשותף, וכת' שאולי הוא מתקנת בתי דינים, ועיין בעמק המשפט שם.
אבל בנידו"ד שהשטח הוא משותף אף שעד היום לא הושכר, ודאי שיכולים לעכב עליו ומה שלא הושכר עד היום, מכיון ולא חשבו שאר השכנים על זה, והרי בסי' שסג' מבואר דסתם בתים עומדים להשכרה, ועוד שלהמבואר ברמ"א ורא"ש סי' קעד' יכולים לעכב עליו אף בלא טעם, רק שצריך לומר מעלינן, אמנם לדעת הרמב"ם שא"י לעכב בסולם קטן יש לדון בזה, ולענ"ד שדבר זה אינו סולם קטן, וה"ז דומה להעמדת מחיצה שקפדי השותפים זה על זה כמבואר בסו"ס קמ'.
מסקנה: ודאי שיכולים השכנים לדרוש תשלום על שימוש במקום זה, אפילו אילו אי אפשר להשכיר מקום כזה, וק"ו במקום שניתן להשכרה כאשדוד, ירושלים וכד', בריכוזים החרדיים שיש ביקוש לכל שטח העומד להשכרה מרוב צפיפות, דהוי זה חסר, ופשוט.
על החתום
הרב דוד בריזל -אב"ד
הרב ישראל וידסלבסקי הרב אברהם ישראל לבקוביץ