בדין ודברים שבין ה"ה– (להלן: השוכר) ובין ה"ה — (להלן: המשכיר) בענין: תביעה כספית בגין מקרר שהשאיר השוכר, ותביעת תשלום דמי שכירות. לאחר שהצדדים הופיעו בפניי והציגו את טענותיהם, ולאחר ששקלתי הדברים עפ"י ההלכה, הנני בזה להכריע כדלהלן.
א. השוכר קנה מקרר שלדבריו שילם עליו 4900 ₪, השוכר הכניס את המקרר לדירה דרך החלון באמצעות מנוף, אך במהלך השכירות נעשו שינויים בבנין ובמסגרת חיזוק מבנים הורכבו פיגומים מסביב לדירה שמנע הוצאת המקרר. השוכר ביקש מהמשכיר להשאיר את המקרר ושיודיע לו כשתהיה אפשרות להוציא את המקרר כאשר יסירו את הפיגומים או כאשר יהיו שיפוצים בדירה ויפתחו קירות או חלונות נוספים וכיו"ב.
ב. לדברי המשכיר, הודיע לשוכר שאינו מקבל אחריות על כך, וסיכם עמו להודיע לו כשיוכלו להוציא את המקרר. אך בשעת מעשה כשמכר את הדירה שכח המשכיר מכך, והודיע לקונה שניתן לזרוק את כל הרהיטים והציוד הנמצאים בבית לפח, ואכן הקונה השליך את המקרר לפח. בגין כך תובע השוכר את המשכיר דמי המקרר.
ג. לדברי המשכיר, השוכר עדיין חייב לשלם לו דמי שכירות בסך 3200 ₪, ותובע מהשוכר לשלם סך זה.
ד. לאחר שיקול הצדדים ההלכתיים, הגעתי למסקנה, שהתביעה של השוכר מתקבלת בחלקה, ועל כן אינו חייב לשלם דמי השכירות לשוכר בסך 3200 ₪, אך גם השוכר אינו חייב לשלם עבור המקרר מחיר מלא כפי המחיר שהמקרר נקנה, ותביעת דמי השכירות יתקזז בגין המקרר. ואינו חייב להוסיף תוספת תשלום יותר מדמי השכירות שהשוכר חייב לו.
ובאתי על החתום ביום כ סיון תשפ"ה