פסק דין
בדין ודברים שבין ה"ה — שיחי' לבין ה"ה– שיחי', בנושא: תביעות כספיות. לאחר שהצדדים חתמו על שטר בוררות ושמעתי את טיעוני הצדדים, ובהמשך למכתבי הצדדים, ולאחר ששקלתי הדברים עפ"י ההלכה, הנני בפסק דין כדלהלן.
תמצית הדברים
- ה"ה — שליט"א עוסק בהסדרת חובות של אנשים, ובנוסף הוא בעל חסד גדול כפי שגם הרב –שיחי' הצהיר בפני בשעת הדיון.
- ה"ה –שליט"א הינו מנהל ארגון קופת תומכי–ובנוסף הוא מנהל פורום גבאי צדקה ורואה ברכה גדולה בעמלו.
- בשנים האחרונות נוצר קשר במסגרת פעילות החסד של שני הצדדים, ולדברי הרב — שיחי' הוא קיבל מהרב — שיחי' במשך השנים בסביבות מאתים אלף שקלים, עבור מיזמי צדקה שעשה וכיו"ב, וכן קיבל ממנו כסף עבור משכורת תקופה מסויימת שעבד אצלו בסך 15 אלף ₪ לחודש עבור שעת עבודה חודשית ביום, וכן קיבל ממנו כסף עבור קניית רכב לצורכי ניהול הקופה וצורכי הצדקה.
- במשך השנים האחרונות הרגיש הרב — שיחי' שהרב _–שיחי' הוא הנאמן שלו וידיד קרוב שלו, ולדבריו הסיבה שנתן לו סכומים כה גדולים היא רק מפני שזה ידידות אמת בין הצדדים, ונתן זאת בכדי שהרב — שיחי' ימשיך לשווק אותו במסגרת הפעילות שלו וכן שיעמוד לצידו בכל המובנים וגם בדברים אישיים, אך בתקופה האחרונה הרב — שיחי' לא הסכים לעזור להרב — שיחי' בעניינים אישיים, וכן לא הסכים להמשיך לעבוד אצלו במסגרת הפעילות של הרב — שיחי'. כמו כן, במסגרת הפורום שנערך ע"י הרב –שיחי' היו התקפות על הרב– והיה על הרב — למחות בפני משתתפי הפורום על הפגיעה בכבודו של הרב –בכך שלא עשה זאת מעל בתפקידו.
- לאור זאת, תובע הרב– שהרב–חייב להחזיר לו את כל הסכומים ששילם לו במשך השנים שזה מקח טעות, וכן יש כאן טענה של גניבת דעת וכפיות טובה וכו'.
- תגובת הרב –שיחי' היא כדלהלן: הוא מכיר בכך שהרב –שיחי' הוא בעל חסד גדול ואדם נאמן וכל ההתקפות עליו אינם נכונות, אך בשעת הפורום שהיה מאד לחוץ בניהול הכנס לא עמד על גודל הבעיה, וזה לא היה בזדון, וכעת כבר לא מתאים להוציא הבהרה וכו', אך הוא מיצר מאד על הפגיעה בכבוד ידידו הרב — שיחי'.
- הרב — מיצר על הקרע שנוצר ביניהם, הרב — הצהיר בשעת הדיון גם בנוכחות הרב– וגם שלא בנוכחותו, שהוא אכן טעה בהתנהלותו מול הרב _–_ שיחי', וכי הוא שגה שגיאה גמורה, שעל אף שקיבל ממנו כספים כה רבים הוא לא השיב לו כגמולו הטוב, ובכך נגרמה עגמת נפש מרובה להרב –שיחי', והוא מקבל את האשמה על עצמו בדבר זה.
החלטה
- לאחר שיקול הדברים, באתי להחלטה כי מבחינה הלכתית לא ניתן לחייב את הרב– להחזיר את הכספים מעיקר הדין, וזאת מפני שלא היה תנאי גמור בשעת נתינת הכספים שזה ניתן בתנאי שאם הרב–לא יספק את כל הבקשות של הרב — אזי יצטרך להחזיר לו הכספים ששילם, וכן לא היה תנאי שאם תיפסק הידידות וכיו"ב יצטרך להחזיר לו. וכיון שלא היה תנאי גמור אין אפשרות לחייב את הרב– להחזיר את הכספים.
- אמנם נראה שעל אף שלא ניתן לחייב אותו להחזיר את הכספים, עדיין חייב הרב–להמשיך לשווק את הרב –כמו עד עכשיו באופן סביר. לדוגמא, במידה ויעשה כינוס לפורום הגבאי צדקה בשנה הבאה, עליו להמשיך לשווק אותו כמו בכינוס הקודם, וראוי שבשנה הבאה יוכל הרב– לדבר בכנס ללא תשלום מצידו, וכמו כן בכל פעולות שיווק שאינם עולים כסף להרב –כגון לשלוח אליו לקוחות וכיו"ב, או לשלוח אליו גבאי צדקה שמתעניינים בתחום זה וכדומה. אך כמובן שכל זה בתנאי שהרב– ישמור על כבודו של הרב– שיחי' ולא יתעמת עמו ולא יכפיש את שמו אצל אחרים וכו'.
- מתעוררת שאלה האם יש מן היושר של הרב—להחזיר את הכספים שקיבל מהרב –, ונראה להכריע שכספי צדקה שחולקו לאחרים, לא ניתן לחייב את הרב — מן היושר להחזיר מהכיס שלו וגם לא מכספי צדקה. אך כספים שהוא קיבל באופן אישי שאינם לצורכי הצדקה, על זה מן היושר להחזיר, אך לא ניתן לכוף על כך ולחייב את הרב –להחזיר. [הכסף שקיבל עבור הרכב, לא חייב להחזיר מן הדין כאמור לעיל באות ח', אך לגבי היושר, הדבר תלוי האם הרב — היה יכול לקחת כספים אלו מכספי הצדקה וזה חלק מההוצאות של הקופה שהוא מנהל, או שלא היה יכול לקחת כספים אלו מכספי הצדקה].
- חל איסור על שני הצדדים להעביר פסק דין לצדדים אחרים, מפני שזה עלול לפגוע בשני הצדדים וגם לפגוע בצורכי הצדקה שהם מנהלים.
- לסיום הדברים, הנני להביע התפעלותי משני הצדדים שניהלו דיון מאד ענייני, וניכר על שניהם שמתכוונים לשם שמים ומתנהלים בישרות ובענייניות לצורך צורכי הצדקה והחסד, והנני תקוה ותפילה ששני הצדדים יראו להשכין שלום ביניהם ולהסיר התערומת, ובזכות זה יזכו שני הצדדים להצלחה מרובה בעניינים האישיים ובעניינים הציבוריים.
ובאתי על החתום יום א' חשון תשפ"ו
