תביעה כספית בגין ניהול תביעה בבית דין
פסק דין
בדין ודברים שבין ה"ה –שיחי' (להלן: התובע), לבין ה"ה –, בענין: תביעה כספית בגין ניהול תביעה בבית דין, לאחר שהצדדים הסכימו בכתב למינויי כבורר בויכוח שבין הצדדים, והוסכם שהדיון יתקיים באמצעות תכתובות במייל, ולאחר שהצדדים הציגו את טענותיהם בפירוט רב, ולאחר ששקלתי הדברים עפ"י ההלכה, הנני בפסק דין כדלהלן.
תמצית הויכוח
- התובע פנה לנתבע לנהל עבורו הליך בבית משפט לביטול פסק דין בבית משפט, סוכם על תשלום שכר טירחא של 15 אלף ₪, לאחמ"כ נוסף גם ערעור במחוזי, ולדברי שני הצדדים לא סוכם על תשלום נוסף על הליך זה. אך בתהליך זה הוצרך התובע להפקיד בבית משפט 15 אלף ₪ לערבון, לאחר שבית המשפט המחוזי המליץ למשוך את הערעור, קיבל העו"ד את הערבון בחזרה, ובאותו זמן היה על הנתבע להחזיר את הכסף הזה לתובע.
- אך התובע ביקש להמשיך בתביעה בבית הדין, וכאן יש ויכוח והכחשה בין הצדדים, לדברי הנתבע סיכם במפורש עם התובע שבגין הגשת התביעה בבית הדין יקבל את ה15 אלף ₪ וזאת מפני שכבר טרח הרבה בהגשת הערעור לבית משפט השלום והמחוזי, וכדי שיסכים להמשיך בבית הדין הסכימו הצדדים על תשלום גבוה זה. אך לדברי התובע מעולם לא הוסכם על מחיר גבוה זה, וכיון שהנתבע היה צריך רק לשלוח זימון לבית הדין, ולא היה צריך לשלוח כתבי טענות ואף לא היה צריך להופיע בבית הדין לאחר שכבר נודע שיעקב ישראל הכט לא מעוניין להופיע בבית הדין, אינו זכאי לשכר טירחא על כך כלל.
הכרעה
- לאחר ששקלתי הדברים, נראה שגירסת התובע שסוכם במפורש על 15 אלף ₪ גם על עצם הזמנת והגשת התביעה בבית הדין, וגם אם לא יהיה בזה כל התקדמות ממשית, נראית גירסה תמוהה, מדוע שבעל דין יסכים לשלם סכום כה עתק על זימון בבית הדין גם כשהצד השני –לא יחתום על שטר בוררות ולא יתנהל שום הליך רציני.
- ועל כן על אף שהנתבע מוחזק במעות אלו, סוג טענה שכזו מוגדרת הלכתית כ'טענה גרועה', שאין לו נאמנות הלכתית גם אם הוא מוחזק במעותיו.
- מעבר לכך, גם אם הנתבע – —– התכוון אכן לבקש סכום גבוה זה גם על עצם התחלת התהליך, הרי שהתובע – —– לא הבין כך את פני הדברים, שכן במייל שכתב ל–לאחר שהתבקש ע"י — לשלם דמי פתיחת תיק לבית דין הגר"נ קרליץ, השיב התובע דנן במייל כדלהלן: 'הכסף לבית דין אפשר בבקשה להוריד מהחמש עשרה אלף ₪ שיש לי אצלכם'. ואילו היה מסוכם ביניהם שעל עצם התחלת התהליך יקבל העו"ד
סכום של 15 אלף ₪, הרי שאין לו כל כסף אצל הנתבע, כך שהדברים מוכיחים שההבנה בשעת מעשה של התובע היתה שלא סוכם על מחיר זה על תחילת התהליך בלבד.
- מאידך גם הנתבע השיב לתובע על מייל זה, כדלהלן: 'לגבי התשלום אם אין אפשרות נעביר', כך שיש הוכחה לטובת התובע שלכתחילה הוא הבין שאין סיבה שהוא יעביר את הכסף ולכתחילה דרש שהכסף יעבור ישירות ע"י התובע, ורק אם אין אפשרות הוא יעביר לבית הדין.
- יתכן מאד, שההבנה בין הצדדים היתה שאם יתנהל הליך בבית דין שיתקיימו דיונים במעמד שני הצדדים, כלומר, שהנתבע –יבוא לבית הדין ויתנהלו דיונים, אזי יקבל הנתבע סך זה, ולכן כיון שהיה צד שאכן יתקיימו דיונים ואזי הכסף אכן יעבור לידי הנתבע, על כן דרש –שהתובע יעביר ישירות התשלום לפתיחת התיק לבית הדין.
- גם טענת הנתבע שהכין כתבי טענות לבית הדין, ודורש על כך תשלום, כיון שלא התייעץ על כך וביקש אישור מהתובע על כך, כאשר מבחינת בית הדין אין צורך כלל בכתבי הטענות בשעת הגשת ההזמנה לדיון, הרי שאין לנתבע זכות לבקש תשלום על כך, ככל שלא סוכם על כך במפורש.
- מאידך, לאור התנהלות הדברים ברי לי שהעו"ד לא הסכים לעבוד בהתנדבות בהגשת ההזמנה בבית הדין, ואף שהתובע היה יכול לעשות זאת לבד, מ"מ כיון שלמעשה הוא ביקש מהעו"ד לעבוד על כך, והעו"ד אף הגיע לבית הדין לדבר עם הדיינים, ואף הנתבע היה מודע לכך שהיתה הזמנה שניה, ושאל במייל אם יעקב ישראל הכט הגיע, כך שהיה ידוע לו שעו"ד — מופיע בבית הדין שמא — יגיע, לאור זאת באתי לכלל החלטה שיש לתובע לשלם שכר טירחא על פעילות העו"ד מול בית הדין.
- לאחר שיקלול הדברים ובהצטרף טענות הלכתיות שונות, הגעתי למסקנה ששכר הטירחא על כך יעמוד על 2000 ₪, ויתרת הסכום יעביר הנתבע לתובע בקיזוז תשלום פתיחת תיק שכבר שילם לבית הדין בסך 380 ₪.
- [יצוין, כי על אף שהתובע כתב בשני הודעות מייל שעל הנתבע לשלם לו 10000 ₪, אין בזה הודאת בע"ד, והוא נאמן לומר שטעה בסכום המדויק].
- לסיכום: על הנתבע–לשלם לתובע סך 12.620 ₪ [במילים: שתים עשרה אלף ושש מאות ועשרים ₪. במידה והנתבע יציג אסמכתאות להוצאות נוספות, יוחלט על קיזוז ההוצאות שיגיש.
ובאתי על החתום ביום ב' טבת תשפ"ה
